ירושלים ובית המקדש

ירושלים משקפת בפנימיותה גם עומק של מסירות נפש לה' יתברך וגם יופי חיצוני המתגלה דוקא מתוך מעלת הקשר לבורא; יופיה של ירושלים.

בקרבן תודה מדגישה התורה שיש להקריבו לרצונכם.הדבר מלמד על התחושה שצריך לחוש הניצל ממוות. זאת אגב בירור היכולת של האדם לבחור לעשות בניגוד לרצון ה'.

שני סוגי שלמים יש: תודה ושלמים.שני הבדלים יש ביניהם: ארבעים הלחמים שיש בקרבן תודה והזמן הקצר יותר בקרבן תודה.שני קרבנות אלו מסמלים שתי דרכי התמודדות: שכל ורגש, תורה ועבודה.

ספר "ויקרא" בכלל ופרשת "ויקרא" בפרט עוסקים בדיני הקרבת הקורבנות שהיו נוהגים בזמן שהיה בית המקדש קיים. הקרבת הקורבנות היא למעשה עבודת ה' המקורית בה נצטווה עם ישראל בצאתו ממצרים. מהו הטעם שנצטווינו להקריב לה' קורבנות?

לגבי הקרבת קרבן משתמשת התורה במילה "אדם".לעומת זאת לגבי החטא משתמשת התורה בביטוי "נפש". ללמדנו שהאדם מורכב משני חלקים גשמי - אדם ורוחני - נפש ושניהם משמשים יחד בערבוביה.

ההלכה הראשונה מהלכות הקרבנות, הנרמזת במילה "אדם" היא האיסור להקריב מן הגזול. דבר זה הא ללמדנו שגם קרבן "רגיל" בעצם אינו שייך למקריב. ומי שמקריב מן הגזול בודאי אינו ראוי שקרבנו יתקבל.

"ועשית בגדי קודש לכבוד ולתפארת" לבגדים שתי מטרות כבוד והתבדלות אולם כאן מדגישה התורה המטרה כבוד בלבד.

שתי הערות מוסריות חינוכיות על היחס שבין הציץ והפתיל ועל הסיבה שמזבח הנחושת מכונה קודש קודשים ואילו מזבח הזהב מכונה הקודש.

מדוע בתיאור החושן והאפוד פותחת התורה בחושן ואח"כ עוברת לאפוד אולם מיד בהמשך הסדר מתהפך?

אצלנו בפרשה בתיאור קרבן התמיד כתוב הכבש "האחד" תעשה בבוקר, ואילו בפרשת פנחס כתוב הכבש "אחד" תעשה בבוקר מה סיבת הבדל?